מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:כ״ט
29 דין כשהבהמה תלויה ברגליה ופניה כלפי הבודק אז יש לריאה ג' אוני בימין וב' משמאל אי חסיר או חליף טרפה כאשר יתבאר עוד ואם יתרת עומד' בדרי דאוני כשרה אבל שלא בדרי דאוני טריפ' כגון על גבה או ביני ביני חוץ מוורד' וא' יתרת עומד בדרי דאוני וכשנופחי' אותה נוטה לצד גבה טרפה אבל אם לצד קמא כשר ודוקא יתרת הוא דטריפה כשנוטה לצד גבה אבל בלי יתרת אפי' נוטה לצד גבה כשרה אם השורש בדרי דאוני ואם יש פיצול ע"ג וגומא תחתיה וכשנופחין נופל הפיצול וממלא הגומא ושוה עם שאר בשר הריא' כשר ומה שמטריפין יתרת שע"ג הריאה דוקא שדומה לאוני אבל אם רק כמו גבשושית כשרה ואם חד למעל' או למטה טרפה ובאונא העליונה הסמוכה לגרגרת אפי' יש פיצול על גבה אם הוא מחריץ ולמעלה לצד חודו של אונו כשרה שדרכה להתפצל שם מן החריץ ולמטה לצד השורש טריפה ודוקא באונ' העליון של צד ימין מכשירין אבל בשל שמאל אין חילוק והוי כשאר אונות והא דמטריפין ביתרת שלא בדרי דאוני דוקא כשהיא כטרפא דאסא אבל פחות מטרפא דאסא כשר ובארנו שאפי' נמצא יותר מעשרה אוני בין הכל בשני צדדין כשרה:
30 ואמר רבא ה' אוני אית ליה לריאה פי' כשהיא תלויה ברגליה ופניה כלפי אדם הבודק ואז ימין הבהמה לימין הבודק תלתא בימינא ותרתי בשמאלה אי חסיר אי יתיר אי חליף טרפה ולית הלכתא כותיה דרבא ביתרת וה"מ דקיימא בדרא דאוני אבל ביני ביני טרפה פי' אפי' כטרפא דאסא טרפה אבל פחות מטרפא דאסא אחר שנפחוה כשרה כדלקמן וכ' הא"ז ביני ביני טרפה כגון מלמטה לערוגה כעינוניתא דוורדא או בין שתי הערוגות מלמטה או באמצע האומות על גבה שלא כסד' חיתוכא דאונא טריפה וז"ל הטור וכת' ב"הע דלא מכשרינן אלא בעומד ממש בסדר האונות אבל אם היה ביני ביני שלא כסדרן כדרך הוורד' טריפה בין בימין בין בשמאל אבל הרמב"ם כתב כ"מ שהוא כלפי פנים הריאה אין התוספ' אוסר אא"כ יהיה בגב' וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לסבר' בה"ע שכ' שאם נמצאת הוורדא בצד שמאל טריפה פי' לדבריו מאח' שהכשיר הרא"ש אפי' אין לה עינונית' דוורדא כלל כמ"ש לקמן א"כ לית כאן פסול דבר אלא משום יתיר אלמא דכה"ג הוי יתרת ואע"פ שדעתי מסכמת לקמן גבי עינוניתא דוורדא בכ"מ שהיא עומדת כשרה רק שתהא ביני ביני שאני הת' שהתלמוד קבע לה מקום ביני ביני ולא קא ממעט אלא מגבה וה"ט דבכך רביתייהו אבל יתרת צריכה להיות בדרי דאוני ממש וכן עיקר:
31 תו מ"כ בה"ל בדיקות יתרת העומדת בדרי דאוני וכשנופחים הריאה אז הית' היתרת נוטה לצד גבה של ריאה טרפה אבל כשנוטה לצד קמא של ריאה אז היא כשרה ע"כ ואף שמ"כ בבדיקות ישנות כל היכא דקיימא בדרי דאוני ואפי' נוטה מעט לצד חוץ בין מקמא בין מגבה כשרה שבשביל בליטת חוץ לא מטרפין הואיל ועומד בשוה ומשורש עם חבירתה ע"כ מ"מ נראה שלא להקל מאחר שרבא מטריף כל יתרת אפי' בדרא דאוני נהי דלית הלכתא כוותיה כדקיימא בדרי דאוני מ"מ כל היכ' דלא קיימא ממש בדרא דאוני אין לנו כח להכשיר מה שמטריף רבא ומ"מ אם נוטה לצד קמא כשרה ולא כדע' מהרי"ו שמטריף אפי' בנוטה לצד קמא והא דמטריף בנוטה לצד גבה דוקא היתרת אבל בלי יתרת לית לן בה חשש' רק שיהא השורש עומד בדר' דאוני וכ"מ עוד בה' בדיקות אם יש פיצול על גב הריאה וגומא תחתי' וכשנופחי' אותה נופלת לתוך הגומא כשר ונר' בעיני אפי' בולטת אחר הנפיחה לחוץ שאינו בשוה לשאר בשר הריאה אפ"ה כשרה דהא חזינן דכך רביתייהו ועדיף מיתרת בדרי דאוני אבל מה אעשה שכ' בהל' ודוק' שממלא את הגומא ושוה לשאר בשר ואינה בולטת כלל עוד כי הא דמטריפין יתרת שלא בדרי דאוני היינו דוקא שיש לה צורת אונא אבל אם נמצא ע"ג הריאה מקום גבוה כמו הר אין זה יתרת ונקראת גבשושית וכשר' ואם למעלה או למטה חד ככובע הוי יתרת וטרפ' וכ' המרדכי בשם ראבי"ה וז"ל שמעתי מא"מ שכל מה שהטריפו מגבה ל"ש באונות מלב' האונא של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא העליונה הסמוכה לצואר שאם ימצא על גבה כטרפה דאס' נמי כשר מפני שכן דרכו ליפצל וכן הורה רבינו זקני הלכה למעשה אבל בכל שאר אונות טריפה ע"כ וכת' בה' בדיקות ודוקא שנמצאת היתר' מחציו ולמעלה לצד חוץ של אונ' אבל אם נמצאה יתרת מחצי' ולמטה לצד שרשי האונא טרפה דאין דרכה להתפצל שם וטרפה וי"א שאם נמצא היתרת מן החריץ שיש באונא העליונ' לצד עיקרו אז היא טרפה ואינו כשר אלא כשנמצאת היתרת מן החריץ ולצד ראשו ונרא' דהאי י"מ הוא דעת הראשון אלא שהוסיף שאפי' לצד ראשו אין להכשי' אלא מן החריץ ולמעלה לצד הקנה ולא למטה מן החריץ לצד הריאה וה"ט לפי שמן החריץ ולמעלה יש שם דוחק מיצר החזה מ"ש מן החריץ ולמטה מ"ה נמי ראוי לחלק שלא יכשירו שום פיצול אלא למעלה באונא אבל למטה באונא העליונה סמוך לחיתוך האונות לא לפי שהוא ברוחב וגם אין דרכה להתפצל ובאונא העליונה על שמאל ג"כ ראוי להטריף הפיצול לפי שאין דרכה להתפצל וגם היא ברוחב וכן נמצא בשחיטו' ישנות להטרי' הפיצול בשמאל וכן עיקר כמ"ש הא"ז מצאתי בליקוטים שאין להכשיר רק עד עשרה אונות בשני צדדים דהיינו חמשה בכל צד יותר טריפה כיון שיש יותר מחשבון האונו' בכל צד סי' גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ע"כ ולפי דעתי שאינן בנמצ' אבל אם הוא בנמצא יהא רעוא שיבא לידי ואיזבין מיניה דשופרי שופרי' כי בוודאי אח' מן המבהילי' בדה זאת מלבו: